הפתקים של הינדי

״המחשבות התחילו להתרכז בנקודה מסוימת במוח, כמו שיונים בכיכר עטות על חתיכת לחם, שנזרקה להן. לא ידעתי איך לשוחח עם המחשבות שלי. ניסיתי לתעל את המחשבות ולחפש פחדים נוספים שחוויתי. נזכרתי בתקופה שעשיתי סקסטינג עם רענן, כשהכל עוד היה תמים. כשהיינו אנה וכריס. אני זוכרת שהיה לי מדהים ומפחיד במקביל. מצד אחד הצלחתי לצוף בדימיון, להיות אנה, מעצבת פנים, שגרה באחוזה רחבת ידיים בארזו, טוסקנה. הצלחתי לדמיין כל פרט. דמיינתי את עצמי קמה בבוקר ורואה את נוף העמקים נפרש מבעד לווילונות שהתנפנפו ברוח הקלילה. ראיתי את העצים הירוקים, את התלמים הארוכים, את הכרמים עמוסי הענבים האדומים והירוקים ואת השמיים התכולים. הצלחתי להיות אנה גם בלי כריס. היו פעמים שהייתי אומרת לכריס, שישתוק רגע ושייתן לי ליהנות, רק להיות שם. כשכריס היה לוקח אותנו למקומות היותר אינטימיים, פחדתי, מכיוון שהצלחתי לראות חיים שאני מסוגלת לחיות ובהם הכל נראה אחרת ואפילו מרגיש אחרת. אין לי ספק שבחיים אחרים, אלה ככל הנראה, החיים שאותם הייתי חיה. הסקס הווירטואלי היה טוב. למעשה היה מצוין. הרבה יותר טוב מהסקס שהיה לי בבית. אחרי שסיימנו כל שיחה, פחדתי שיהיה לי קשה לחזור לחיים הרגילים שלי, לאביתר ולבאנליות שאפיינה את היומיום שלי. פחדתי שאתאהב בכריס ולא אוכל להתנתק ממנו. פחדתי שאתאהב ברענן ולא אוכל להתנתק ממנו. פחדתי שאביתר יגלה את ההתכתבויות האלה ויפרק אותי ואת המשפחה שלנו. ופחדתי גם... לאבד את כל זה. למה משהו ענוג ומענג, חייב להיות מלווה בפחד? אני יודעת מה הפחד עשה לי. הפחד היה עננה אפורה מעל הכל, שכל הזמן ניסתה להחזיר אותי לקרקע המציאות...״